site-header
היסטוריה

היסטוריה של הקראטה

מקורותיו של הקראטה נמצאים בסין, משם עבר לאי אוקינאווה הגדול באיי ריוקיו, שרשרת איים המצויים מדרום ליפן, באוקינאווה פותחה אמנות הלחימה ונקראה קראטה דו – דרך היד הריקה. המילה"דרך" המופיעה בשם אמנות הלחימה מראה שאין הכוונה ללימוד טכניקות לחימה בלבד, למעשה זוהי דרך חיים, הלימוד הינו פיסי ומנטלי כאחד, בתחילת הדרך לימוד אמנות הלחימה היה כמעט סודי, חלק מהמורים היו נזירים או שליחים מסין, יש האומרים שחלקם הגיעו משאולין,  לכן התורה הייתה נגישה למעטים, עוצמה רבה טמונה הייתה בידע הטכני וללא הלימוד המנטלי והידיעה שהקראטה הינו אמנות הגנה עצמית, יכול היה הקראטה "ליפול" לידיים לא ראויות.  הקראטה התפתח והתעצב ע"י מורים מקומיים, רובם התגוררו בעיר הבירה הקדומה "שורי" וחלקם בעיר הנמל "נהא" ובכפרים השונים שלידן.

בהן התפתחו שלושה הזרמים העיקריים שורי-טה, נהא-טה וטומארי-טה, מתוכם צמחו הזרמים המודרניים יותר.

בין המורים שהשפיעו ביותר על הקראטה כפי שמכירם אותו כיום, היגאונה קנריו ואיטוסו אנקו, האחרון ידוע בפיתוח ועיצוב תבניות ה"פינאן / היאן" (קאטות) הנלמדות עד היום. בסביבות 1922 הגיעו מורים מאוקינאווה ליפן והתאימו את הקראטה לתפיסת החינוך היפנית והקראטה חדר לבתי הספר והפך להיות אמנות לחימה מוכרת ונפוצה ביותר.

בקראטה התפתחו זרמים ושיטות שונות, שיטוריו, שורין-ריו, אוצ'י-ריו, שוטוקאן, גוג'וריו, קיוקושין קאי  וואדו-ריו ונוספות. אחרי מלחמת העולם השניה עם כיבוש אוקינאווה ויפן, התוודע המערב לאמנות הלחימה וזו הובאה לארה"ב ולאירופה, ושם התפשטה. תוך התפשטות הקראטה, הותאמה אמנות הלחימה לתרבות המערבית השונה כל כך מהתרבות המזרחית המסורתית, הקראטה החל לקבל צביון של הישגים מוחצנים, חגורות שהעידו על דרגת הלוחם, תחרויות קרבות וקאטות, ומכאן הדרך נסללה להגעת ה"ספורט קראטה".

הקראטה הנלמד בשין גי קאן, מתבסס על הקראטה האוקינאווי המסורתי ואיננו "ספורט קראטה".